"העיסוק שלי בבמבוק התחיל די במקרה", אומר רני ליכטנר.
"עבדתי בבית הספר הדמוקרטי בחדרה, ואחד התלמידים הציע לי לפתוח שם חוג לבמבוקים. אני לא יודע כיצד הוא ניחש שהנושא הזה יתפוס אותי כל כך, כנראה שהיתה לו אינטואיציה טובה. כל הקיץ חיפשתי במבוקים, ולמדתי את הנושא, ובשנת הלימודים שלאחר מכן פתחתי את החוג. במשך שנה עשינו מגוון פעילויות. בנינו כלים שונים מבמבוק, ולמדנו את הנושא לעומק. השיא של הפעילות היה מופע בתנועה עם במבוקים בסוף אותה שנה (1994)".
פתיחתו של בית הספר הדמוקרטי בכנף, הביאה את רני ליכטנר לגולן.
במקביל לעבודתו בבית הספר, המשיך לטפח את חלום הבמבוקים שלו. יעל מלי (אז חיספין), שריכזה את פעילות קרן קרב בגולן, שמעה על רני והציעה לו להעביר חוגים בבתי הספר. רני עבד בחוגים בבתי ספר שונים, את העבודה שם ביצע בעיקר עם צמח הקנה, שהוא קרוב למשפחת הבמבוקים והוא זמין מאוד בארץ. הוא שיפר ושכלל את הידע והמיומנות שלו בנושא הבמבוקים, אבל לא נטש את החלום הגדול שלו להקים חוות במבוקים.
אפשר לעשות איתו הכל
רני: "הרעיון שלי הוא להביא לארץ שתילים מזנים שונים, לגדל אותם ולבצע מחקר אודותם. זהו צמח עמיד מאוד. אחרי שהוטלה הפצצה האטומית על הירושימה ביפן, הבמבוק היה הצמח הראשון שהתחדש באזור. הוא יכול להחליף את העץ במגוון רב של שימושים ולמנוע כריתה מיותרת. יתרונו במהירות שבה הוא גדל, ובכושר ההתחדשות שלו. מטע של במבוקים יכול לספק חומר גלם לאחר חמש שנות גידול, ולאחר מכן להמשיך כל שנה לתת יבול מרשים מבלי שעוצמת הצמיחה תיפגע. כל מה שהמגדל צריך לעשות הוא לקצור את קני הבמבוק הבוגרים, והצעירים יותר ימשיכו לצמוח. לבמבוק יש דימוי של צמח שקשה להשתלט עליו. ישנם זנים מסויימים שנוטים להצמיח קנה שורש מתפשט, אך באמצעות טיפול נכון ניתן לרסן את צמיחתם.
הבמבוק (חיזרן בעברית) הוא צמח רב-שנתי השייך למשפחת הדגניים. זהו בעצם עשב מעוצה (מלשון עץ) שגבעולו חלול. קנה הבמבוק מחולק למפרקים, המונעים את קריסת הדפנות ומעניקים לו חוזק מכני רב.
מקור השם במבוק הוא בשפה המלאית, והוא ניתן לו כנראה כחיקוי לצליל הפיצוץ שמשמיע הצמח כאשר הוא נשרף: הצמח מתחמם מאוד עוד לפני שהקנה עצמו עולה באש, ולחץ האוויר הכלוא בין הפרקים משתחרר בפיצוץ.